מזרחי ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - סניף ראשי

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיעכב מינוי כונס נכסים מטעם המשיב, על זכויות המבקשים בנכסים הבאים: נכס ברחוב דרך חברון 72/12 ירושלים, הידוע כגוש 30013 חלקה 57 (בחלק), נכס ברחוב אפרתה 23/10 ירושלים, הידוע כגוש 30115 חלקה 63 (בחלק), נכס ברחוב אפרתה 23/3 הידוע כגוש 30115 חלקה 63 (בחלק) (להלן: "הנכסים הממושכנים"), עד להכרעה בתיק העיקרי.

במסגרת התיק העיקרי המבקשים עותרים לאכוף על המשיב הסדר חוב שנחתם בין הצדדים בתאריך 9.3.2011 שמטרתו לפרוס מחדש את החובות של המבקשים כלפי המשיב בגין הלוואות שנטל (להלן: "ההסכם").

המבקשים טוענים כי על פי ההסכם, המשיב התחייב לפרוס את חוב הפיגורים כך שישולם יחד עם התשלומים השוטפים של ההלוואה. לטענתם, המשיב הפר את ההסכם בעת שביקש לייחס את התשלומים שביקש לשלם, על חשבון חוב הפיגורים. לטענתם, התנהלות זאת הייתה גורמת ליצירת חוב פיגורים חדש ובכך מביאה לסיכול מטרת ההסכם.

בדיון שהתקיים ביום 22.4.13, העידו המבקשים כי ניסו לשלם למשיב את התשלומים השוטפים מיד לאחר חתימת ההסכם ואולם המשיב סירב לקבלם. המבקשים ציינו כי היו נכונים לשלם בכל חודש 15,000 ₪, וכן לפרוס את החוב שהצטבר מאז חתימת ההסכם ועד היום כך שהוא ישולם עם התשלומים השוטפים.

באשר למאזן הנוחות טוענים המבקשים, כי מדובר בנכסי מקרקעין בבעלותם, וכי הנזק שייגרם להם ממכירתם על ידי כונס נכסים, רב מן הנזק שייגרם לבנק מעיכוב הליכי המימוש.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי המבקשים הפרו בעבר הסדר חוב שנחתם עימם ביום 15.5.208 (נספחים א' לכתב ההגנה), וכי הם אלו שהפרו את ההסכם שאותו הם מבקשים לאכוף כעת.

המשיב מכחיש כי המבקש 1 ניסה לשלם את חובו ולא אפשרו לו. לתמיכה בטענה זו צירף המשיב תצהיר מאת נציגת המשיב, הגב' דורית קרן. בתצהיר מתארת הגב' קרן כי המבקש 1 אכן הגיע אליה לאחר חתימת ההסכם וביקש לברר האם בוצעה פריסת חוב הפיגורים, אולם, היא מציינת כי לא ביקש לשלם סכום כלשהו.

המשיב טוען, כי המשיבים אינם חולקים על קרן החוב ולכן על פי הפסיקה אין מעכבים מימוש משכון כאשר המחלוקת היא רק על גובה החוב.

עוד הוא טוען, כי המבקשים השתהו בפנייתם לבית המשפט, למעלה משנתיים מאז חתימת ההסכם. לכך משיבים המבקשים, כי פנו לבית המשפט חודש וחצי לאחר החלטת רשמת ההוצאה לפועל וכי קודם לכן העלו את טענותיהם בפני רשמת ההוצאה לפועל.

באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי הנכסים הממושכנים הם נכסים עסקיים, המבקשים לא דרים באף אחד מהם, ואף אם אחד הנכסים משמש לטענתם כמקור הכנסה לדמי שכירות (האחרים עדיין בשלבי בנייה), אין בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתם. לטענתו, שווי הנכסים הולך ונשחק ביחס לחוב שהולך וגדל, ולכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה לסעד זמני עליו לשקול שני שיקולים מרכזיים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, קרי, האם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. השני – מאזן הנוחות בין הצדדים (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

אשר לסיכויי התביעה העיקרית, מעיון בתצהירה של הגב' קרן עולה כי המבקשים אכן פנו מיד לאחר חתימת ההסכם למשיב על מנת לברר האם בוצעה פריסת חוב הפיגורים.

לכן, לצורך הבקשה שלפני, די אם אומר בזהירות הראויה, כי בשים לב לעדויות שבפני אין בידי לקבוע כי מדובר בתביעת סרק. על פני הדברים, דומה כי בשלב זה של ההליך לא ניתן לשלול קיומן של ראיות לכאורה לאי קיום ההסכם על ידי המשיב.

אשר למאזן הנוחות בין הצדדים, הנכסים הממושכנים אינם משמשים למגורי המבקשים ולכן הנזק שייגרם להם הוא נזק כספי הניתן לפיצוי. המשיב, לעומת זאת, עשוי להיוותר ללא בטוחה מספקת לכיסוי החוב שהולך וגדל (ראו רע"א אברהם קייזמן נ' בנק המזרחי (פורסם בנבו 24.8.05).

מאידך, למבקשים זכות קניינית על הנכסים המיועדים למימוש. במכירת הנכסים באמצעות כונס נכסים יש כדי לפגוע בזכות זו, וייתכן אף ביכולת למכרם כפי ערכם בשוק החופשי.

זאת ועוד, המשיב לא פרט מהו גובה החוב ביחס לשווי הנכסים הממושכנים, ולכן לא ברור היקף הפגיעה בסיכויי הגבייה. בנוסף, ניתן לצמצם את הנזק שעשוי להיגרם למשיב על ידי חיוב המבקשים כבר עתה לשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת. בכך יש כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקשים, ולמנוע את מכירת הנכסים באמצעות כונס נכסים.

המבקשים אינם מכחישים כי הם חייבים כספים לבנק. המבקש 1 העיד בפני בית המשפט כי הוא נכון לשלם כבר עתה, מידי חודש בחודשו סך של 15,000 ₪ לכיסוי חובותיו, ואף מעבר לכך, ובלבד שסכום הפיגורים יחולק וישולם עם התשלומים השוטפים (עמ' 1 שו' 15). בנסיבות אלו, ועל אף שאין נתונים מדויקים באשר לגובה החוב והסכום החודשי שאינו שנוי במחלוקת, אני מניחה, בהתאם לעדותו של המבקש 1 כאמור, כי הסכום לתשלום חודשי שאינו שנוי במחלוקת, הוא לפחות בשיעור של 15,000 ₪.

אשר על כן, אני קובעת כי כתנאי לקבלת הבקשה, המבקשים ישלמו סך של 15,000 ₪, מידי חודש בחודשו עד להכרעה בתיק העיקרי. ככל שההליכים יימשכו והמבקשים יהיו סבורים כי התשלומים החודשיים ששילמו עולים על סכום החוב, הם יהיו רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לשינוי התנאים.